השבוע צפיתי בסרטון שהוסיף לי רובד נוסף להבנה שלי את נפש האדם ובפרט את נפשם של ילדים.
בסרטון ריצ'רד לבוי, איש חינוך ומרצה אמריקאי, מסביר להורים שצופים בו בסדנא על דרכם של ילדים בעולם. הוא מתאר שלכל ילד שמגיח לעולם יש אסימונים (POKER CHIPS).
בהתחלה הכמות של האסימונים זהה לכולם- וכמו בחיי משחק כל אתגר/ קושי/ דחייה מוריד אסימונים.
כל הצלחה, קבלת אהבה וחוויות חיוביות מוסיפות לנו אסימונים.
כל מה שאדם צריך בעולם זה לקבל עוד ועוד אסימונים כדי שיהיה לו ספייר לרגעים קשים.
יש הילד שנולד למשפחה אוהבת, מלאה בשמחה, מחבקים אותו מחזקים אותו וכמות האסימונים שלו עולה- כל פעולה חיובית שכזו מוסיפה לו עוד אסימונים. המשפחה תומכת בו נותנת לו את כל מה שזקוק לו וכמות האסימונים שלו עולה ועולה. הוא גם מוצלח בלימודים, אלוף בספורט וכל הצלחה כזו מזכה אותו בעוד אסימונים. מדובר בילד עשיר באסימונים.
לכן, כאשר המורה שואלת שאלה בשיעור הוא זה שיענה בביטחון, גם אם התשובה לא נכונה, בעוד אחרים שיודעים את התשובה יחששו פן יטעו, הוא לא חושש לטעות כי מקסימום הפסיד קצת אסימונים, הוא לא חושש לנסות להתחרות בתחרות כי יש לו בטחון יש לו מעל הראש כמות גדולה של אסימונים שאם הוא יפסיד זה רק הפסד קטן בשבילו.
לעומת זאת יש את הילד השני, שגם נולד עם אותם כמות אסימונים למשפחה חמה ואוהבת אך בגיל צעיר הוריו החליטו להתגרש, מה שגרם לכמות האסימונים שלו לרדת בכמעט חצי, הוא מתחיל להתדרדר בלימודים וכמות האסימונים שוב צונחת, כועסים עליו על זה שהוא לא מתעורר על החיים שלו, כועסים עליו כל הזמן על ההתנהגות שלו- הילד נותר עם אסימונים בודדים בידיים ומחזיק אותם חזר לגופו על מנת שלא יתבזבזו.
הוא מפחד להגיד את מה שהוא יודע, אין לו אומץ לשנות דברים בחיים שלו כי הוא בהישרדות על כל אסימון.
מדי פעם אמא מחבקת אותו ונותנת לו תשומת לבד- זה מקור ההכנסה שלו לאסימונים. כשהוא מבין שכשהוא מקבל אהבה האסימונים שלו גדלים אז הוא מבין שהוא חייב ליצור לעצמו יכולת ליצירת אסימונים- הוא הולך ומרצה אנשים בשביל לקבל אהבה אבל זה לא באמת מה שמגדיל לו באותה צורה, אז הוא מדי פעם ירצה לברוח ולהתנסות בדברים שישכיחו לו את התחושה הזו ולא מזבזים לו אסימונים אז הוא מתדרדר לסמים ואלכוהול.
ילד יכול לאבד אסימונים במקומות שאין לו כלים לצמוח, בכישלונות, הפסדים, שיפוטיות, זעם, תחושת אכבה ממנו ואתגרים שמפילים אותו כל אירוע שלילי מוריד לו אסימונים.
הסוד הוא שככל שלילד שלך יהיו יותר אסימונים כך הוא לא יחשוש לאבד מספר בודד כי יש לו את הבטחון בכמות של האסימונים שלו- לא מפחד לנסות , לא חושש משינויים, יודע מה הוא שווה ומסוגל לעמוד איתן מול אתגרי החיים. וזאת בתנאי שיש לו תמיד מקור להחזרת האסימונים- המשפחה שאוהבת, מילים חמות, פירגונים, זמן איכות עם ההורים, משימות מעצימות וזה למעשה כדור שמזין את עצמו מחדש.
האופן שבו לבוי הציג את האימפקט של האסימונים בחיים אני מצליחה להבין שהדבר לא נכון רק לילדים אלא לכל אדם בעולם- מילדים עד מבוגרים.
כשבני זוג רבים זה מוריד מהאסימונים של כל אחד מהם- הם פחות יתקשרו כדי לא לאבד עוד מהאסימונים. הם יחפשו איפה הם צודקים בשביל לזכות בעוד אסימונים כשהם יכולים לקבל כמות גדולה יותר אם ידעו לתקשר את הקושי שלהם בקשר ולהגדיל את האסימונים אחד לשני.
זה נכון לגבי מערכות יחסים במקומות עבודה עם קולגות, לגבי נסיעה בכביש ומשהו חתך אותך אתה מרגיש כועס כי ירדו לך אסימונים וזה נכון לגבי כל תחום בחיים שלנו.
הרעיון הוא לייצר לעצמך ערימות של אסימונים כדי שלא תגיע למצב שאתה שומר לעצמך את האסימונים הבודדים ומפחד לגלות אומץ, מפחד לגעת בכאב ולהתמודד.
איך עושים שאת זה? איך ממלאים את עצמנו באסימונים?
קודם כל מקבלים את עצמנו! אני זה מה שאני ואין עוד אחת כמותי.
שנית, תאהבו את הילדים שלכם באמת! גם כשהם לא קמים בבוקר, גם כשהם מתחצפים, גם שהם עושים פעולות לא הגיוניות לכם- קודם תאהבו אותם וזה ימלא אתכם ואותם באסימונים חדשים והם כבר יבינו לבד את הדרך הנכונה.
תוקירו על הטוב שיש לכם בחיים תקבלו החלטות קטנות כל יום לשינוי והתפתחות- לשתות יותר מים, לעשות יותר ספורט, לאכול בריא, לקרוא יותר ספרים, פחות שעות בפלאפון. לשבת יותר עם הילדים, ארוחות משפחתיות, טיול לבד, בזוג או משפחתי ועוד….
אז ספרו לי איך אתם מתכננים בסופ"ש הקורב למלא לעצמכם ולמשפחתכם את האסימונים?